פסק-דין בתיק ת"א 3476-07

1.      תובענת נזקי גוף בגין תאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה, שהיתה לתובע ביום 6/11/06 (להלן: "התאונה").

נתונים רלוונטיים:

2.      -     התובע יליד יום 1/9/1978.

-          התאונה היתה, כאמור, ביום 6/11/06, כך שהתובע היה כבן 28 שנים בעת אירוע התאונה והוא כיום כבן 33 שנים.

-          התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, שולמו לתובע דמי פגיעה, נקבעו לו נכויות זמניות וסופיות ושולמו לו תגמולים בהתאם.

-          המל"ל אישר לתובע תקופת אי כושר מלאה עד יום 31/5/07, היינו לתקופה של כשבעה חודשים. כן בהמשך נקבעו לתובע נכויות זמניות שנעו בין 100% עד 55% וזאת עד סוף שנת 2008.

-          היו לתובע ימי אישפוז, לא שנויים במחלוקת, למשך 88 יום.

-          המל"ל קבע לתובע נכות לצמיתות משוקללת בשיעור של 51% וזאת כמפורט להלן:

א)     20% בגין קשיון נוח בשורש כף יד.

ב)      10% בגין צלקות ביד ימין וברגל ימין.

ג)       15% בגין חיבור גרוע של שבר בעצם הירך.

ד)      10% בגין הפרעה הסתגלותית.

ה)     10% בגין פגיעה בתחום העצבי.

ראיות הצדדים:

ראיות התובע:

3.      מטעם התובע העידו העדים הבאים:

-           התובע עצמו, אשר מסר בתצהיר עדות ראשית על פגיעתו הקשה, על אישפוז לתקופה של כשלושה חודשים ועל המשך "אישפוז יום" למשך כארבעה חודשים וכן על טיפולי פיזיוטרפיה, פסיכולוגיה וריפוי בעיסוק שהוא קיבל.

התובע העיד על כך שעקב פגיעותיו הוא אינו יכול לעמוד לאורך זמן, על הברזלים שבגופו, על חוסר ריכוז, חוסר סבלנות, על עצבנות יתר  וכן כי בתקופת האישפוזים הנ"ל הוא נעזר על ידי בני משפחתו וחברים טובים לשם תפקוד יומיומי.

התובע הצהיר כי גם לאחר האישפוזים ולתקופה ממושכת הוא נזקק לעזרת הורים וקרובים אחרים ואף היה נזקק לכיסא גלגלים לשם ניוד.